פסק-דין בתיק ת"א 57421/06

השאלה התובעת הכרעה בפסק דין זה היא כיצד יסווגו תשלומי מכס ששילמה התובעת לנתבעת בעבור ייבוא טובין שהושמדו לאחר ייבואם (מאחר שלא עמדו בדרישות התקן הרשמי). האפשרויות העומדות על הפרק הן שתיים:

האחת - תשלומים ששולמו ביתר, שאז ניתן לתבוע השבתם בתוך 5 שנים ממועד הייבוא (ראו הגדרת "התקופה הקובעת" בסעיף 1 לחוק מיסים עקיפים (מס ששולם ביתר או בחסר), התשכ"ח - 1968 (להלן: " חוק מיסים עקיפים")) ויתר תנאי סעיף 6 לחוק מיסים עקיפים;

האחרת - תשלומים ששולמו כדין, שאז ניתן לתבוע השבתם תוך 6 חודשים מיום שיחרור הטובין מפיקוח רשות המכס (ובהתקיים יתר התנאים שבסעיף 150 (2) לפקודת המכס [נוסח חדש]; להלן: " הפקודה" או " פקודת המכס").

בנסיבות העניין, תהא התובעת זכאית להשבה רק אם עניין לנו בתשלומי יתר.

רקע עובדתי ודיוני רלוונטי

1.          התובעת עוסקת בין היתר בייבוא נורות. ביום 21.3.03 הזמינה התובעת נורות ליבון (להלן: " הטובין") מספק סיני. על פי ההזמנה, אמורות היו הנורות להגיע לישראל במועדים שונים ובמשלוחים אחדים. הטובין חייבים בתקן רשמי על פי הוראות חוק התקנים, התשי"ג - 1953 בשילוב עם צו יבוא חופשי, התשל"ח - 1978, כפי שהיה בעת הרלוונטית.

2.          המשלוח שבבסיס התביעה הגיע לישראל בחודש יולי 2004. הוא כלל 5 מכולות, שנותבו לנמלי אילת, אשדוד וחיפה. במועד הזמנת הטובין נשוא המשלוח הנדון, עמד בתוקפו תקן רשמי מסויים (להלן: " התקן הקודם"). סמוך לאחר מכן ועובר למועד הגעת הטובין לישראל, הוחלף התקן הקודם בתקן רשמי אחר (להלן: " התקן החדש"), אשר נכנס לתוקף ביום 12.7.03.

בעת הגעת הטובין לישראל, ידעה התובעת כי התקן התקף הוא התקן החדש וכי הטובין אינם עומדים בדרישותיו.

3.          הטובין שוחררו מפיקוח רשות המכס בחודשים אוגוסט - ספטמבר 2004, נגד הפקדת ערבות בנקאית במכון התקנים להבטחת נושא התקינה. התובעת ביקשה כי הטובין ייבדקו על פי התקן הקודם ולא על פי התקן החדש. בקשתה זו נדחתה אך ערר שהגישה התובעת לוועדת ערר במינהל סחר פנים במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, נתקבל ביום 8.5.05 (נספח י' לתצהיר עדותו הראשית של מנהל התפעול אצל התובעת). כללו של דבר: הותר לתובעת לשחרר הטובין למכירה כפוף לכך שיעמדו בתנאי התקן הרשמי הקודם.

4.          בדיקת הטובין בחודשים יוני - יולי 2005, העלתה כי אין הם עומדים אף בתנאי התקן הקודם. לא היה אפוא מנוס מהשמדת הטובין והתובעת עשתה כן בחודש דצמבר 2005. במקביל, דרשה התובעת את השבת המכס ששילמה בגין הייבוא. דרישת התובעת נדחתה בחודש דצמבר 2005 (נספח יד לתצהיר האמור). ערר שהגישה התובעת נדחה בחודש מרס 2006 (נספחים טו - טז לתצהיר האמור). הדחייה התבססה על אי עמידת התובעת בתנאי סעיף 150 (2) לפקודה.

5.          בהינתן עובדות אלה, הגישה התובעת תביעה שבה עתרה לחייב את הנתבעת בתשלום סכום של 69,000 ש"ח, בתורת השבה של המכס אותו שילמה ובתורת פיצויים בגין נזקים לא ממוניים והוצאות. הנתבעת כפרה בזכותה של התובעת לדרוש השבת המכס ששולם, שכן שולם כדין.

6.          לאחר הגשת תצהירי עדויות ראשיות מטעם הצדדים, הסכימו הפרקליטים כי התביעה תוכרע על פי כתבי הטענות ללא צורך בחקירת המצהירים (שלא על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984).

תמצית טענות הצדדים

7.          התובעת טוענת כי זכאותה להשבת המכס ששולם, נובעת מהוראת סעיף 6 לחוק מסים עקיפים. לטענתה, נתקיימו תנאי סעיף 6 לחוק מיסים עקיפים: המכס ששילמה הוא מס עקיף; התקופה הקבועה לדרישת ההחזר היא 5 שנים, שכן עסקינן בייבוא טובין; התובעת פנתה בתוך התקופה התובעת אל גובה המכס בדרישה להשבת המכס ששילמה; הטובין הושמדו ולא נמכרו על ידי התובעת.

8.          לחלופין, טוענת התובעת לתחולת סעיף 150 (2) לפקודה. התובעת סבורה שנתקיימו כל תנאי סעיף 150 (2) לפקודה. התובעת מודעת לקושי בדבר התנאי של חלוף יותר מאשר 6 חודשים ממועד שחרור הטובין ועד למועד גילוי אי ההתאמה. היא סבורה כי היא פעלה בזריזות וללא שיהוי על מנת לדעת אם מותרים הטובין בייבוא, אם לאו. חלוף הזמן האמור אינו נובע ממעשי או מחדלי התובעת אלא מסירובם של גורמים מוסמכים להתיר שימוש בטובין חרף אי עמידתם בתקן החדש, סירוב לאפשר בדיקת התאמתם לתקן הישן ומן הצורך לערור על סירוב זה, ערר שנתקבל. מן המועד בו נסתבר כי הטובין אינם עומדים בתנאי התקן הישן - לא המתינה התובעת ומייד החליטה להשמיד את הטובין ואף פנתה בבקשה להשבת המכס.

התובעת סבורה כי אין לזקוף את האיחור הנטען לחובתה ובנסיבות העניין יש להאריך המועד מכוח היקש לתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984.

9.          הנתבעת סבורה כי אין תחולה לחוק מיסים עקיפים, שכן עניין לנו במכס ששולם כדין, היינו: בסכום שהיה על התובעת לשלם, ולא ביתר. המכס ששולם על ידי התובעת הוא הסכום שהגיע ממנה בעבור שחרור הטובין ואילו בדרישה להשבתו מבססת התובעת את טיעונה על נבצרות השימוש בטובין בישראל, לא על ששילמה סכום אשר עלה על המגיע.

אשר לפקודת המכס, טוענת הנתבעת כי תקופת ששת החודשים הנקובה בסעיף 150 (2) לפקודה, היא תקופה הנמנית מיום שחרור הטובין ולא מיום גילוי אי ההתאמה. מיום שחרור הטובין ועד להגשת התביעה להחזר חלפה תקופה העולה על שנה. לא זו אף זו. בכל מקרה ואף אילו עמדה התובעת במסגרת המועד הקבוע בפקודה, אין חובה להשיב לה את המכס ששילמה. למנהל המכס מוקנה שיקול דעת אם להשיב המכס אם לאו והוא רשאי שלא להשיבו.

דיון והכרעה

10.      לאחר עיון בכתבי בי דין לרבות התצהירים על נספחיהם ושקילת טענות הצדדים, אני סבור כי אין בענייננו תחולה לחוק מיסים עקיפים בכלל, ולהוראת סעיף 6 לחוק מיסים עקיפים בפרט. בנסיבות העניין, משטר החזרו של המכס ששולם קבוע בסעיף 150 (2) לפקודת המכס. מכוח הוראה זו אין התובעת זכאית להחזר, לפי שדרישתה הוגשה למעלה משנה לאחר שחרור הטובין מפיקוח שלטונות המכס. הטעמים שביסוד מסקנתי, יפורטו להלן.

חוק מיסים עקיפים